ארכיון חודשי: יוני 2014

העם הנחטף

היה היו שלושה נערים שלא פחדו מכלום. לא מישמעאלים, לא מעמלקים, לא מפלסטינים, לא מאבא ואמא, לא מהירח המלא של אמצע החודש, (שכידוע עושה לאנשים ולזאבים דברים מוזרים בראש), ולא מנהגים שיכורים אחרי בילוי של יום חמישי. טוב, זה היה בלב השטחים, במקום שנקרא "צומת אלון שבות". שם החבר'ה מתמסטלים מחומרים אחרים בכלל. ואז תפס הטְרִיוֹ טרמפ, נחטף ונעלם בשדמות בית לחם.

ולמה אני מספר לכם שוב את מה שאתם כבר יודעים?

כי ההיסטריה הלאומית וההתפרעות הביטחוניסטית חסרת הפרופורציות – שכללה כמובן גם כמה חיסולים מהירים – נועדה להזכיר לכם שגם אתם חטופים. אתם. אני. אנחנו. כל המדינה הזאת בעצם. מדינה שלמה נחטפה על ידי חבורת חייזרים והפכה ליישות קוסמית חסרת מסלול וכיוון.

ומכיוון שהעולם האנטישמי כולו נגדנו אף אחד לא ישלם תמורתנו כופר. לא נורא. כבר התרגלנו.

נב.

שיחזרו חיים ובריאים, אינשאללה. וגם אנחנו.

shit happens

הכול עניין של צירופי מקרים.

הרי לכם דוגמה: לובנא חנש, בת 22 ממחנה הפליטים אל עאידה הסמוך לבית לחם, טיילה יום אחד בינואר 2013, ליד כביש 60 (מבית לחם לחברון) חטפה כדור שנורה אליה מטווח של 40 מטר ומתה. חוסר מזל. באמת. shit happens, אין מה לעשות. הכול עניין של צירופי מקרים.

במקרה היו שם ילדים שזרקו או לא זרקו בקבוקי תבערה. במקרה עבר שם סגן מפקד החטיבה המרחבית יהודה, איזה שחר ספדה אחד, שבמקרה אותגר באופן מקצועי (ואולי גם רגשי: זה מה-זה מעליב ששונאים אותך), ובמקרה הוא החליט להראות להם מי-כאן-בעל-הבית, ובמקרה הוא אמר לנהג לעצור, ובמקרה קפץ מהרכב ורץ אחרי חבורת הבקבוקאים. במקרה גם הנהג נכנס לאמביציה, כיוון את הנשק וירה. תראו איזה חוסר מזל, בחיי. במקרה הנהג לא הצטיין בקליעה למטרה, ובמקרה חסם גופה של הבחורה, לובנא חנש, את דרכו של הקליע, שבכלל טס שם, כאמור, במקרה, ולכן, כתוצאה מהפגישה המקרית הזאת, המצערת, בין לובנא חנש לכדור ששלח הנהג, נגרם מותה.

הפרקליטות הצבאית מצאה שהקצין ונהגו פעלו על פי הנהלים ואיש מהם לא התרשל. במקרה, במקרה לגמרי, הם היו חיילים והאנשים שבהם ירו היו אזרחים צעירים. הבנתם? במקרה היה שם כיבוש. מקרה. סתם מקרה מצער.

מספרי המזל של עם ישראל

47? מה זה 47? למה שלא נחכה עוד שלוש שנים ואז נעשה חגיגת יובל לכיבוש כמקובל וכראוי במקומותינו? כי איזה מין מספר זה 47? והנה אתמול נודע לי מפי אחותי הקטנה (לוחמת מהוללת למען הקנביס, ובה יסופר בהגיג אחר) ש-47 הוא מספר ראשוני, ולכן בהחלט נושא ערך סימבולי לעניין הנידון (למה מספר ראשוני הוא סימבולי לעניין הכיבוש? תחשבו בעצמכם. אני לא רוצה להסתכן בפיוטיות יתר). טוב. אבל כידוע, עַם חובב מספרים אנו, (ולאו דווקא חובבי ספרים כפי שמתעקשים לטעון סוכני היידישקייט) ולכן גם אני מחויב לבדיקה מעמיקה של עניין מספרי שמטריד אותי כבר שנים רבות. וזה העניין: גימטריית המלחמה. שימו לב למספרים 5, 6, ו-7 (שעכשיו נוסף להם גם 4) הקשורים במלחמת 6 הימים שהתחילה (בימים הטובים ההם ישבו במטכ"ל יהודים ממולחים) ביום ה-5 בחודש ה-6 של שנת 67, בשעה 7 ו-45 דקות בבוקר, לפני 47 שנים, והשנה – כמה אלגנטי – חל  היורצייט החשוב הזה ביום 5.

טוב, אז הלכתי סוף סוף אל שכני, (החפץ בעילום שמו מטעמי צניעות) איש גדול בתורה, בעל זכויות רבות בתחום היעוץ הפיננסי ולוחם שייטת לשעבר, לברר את פשר המספרים. הוא עשה לי חשבון כזה: "5 הוא ה'; 6 הוא ו' , ואלה שתים מאותיות השם המפורש ולפיכך רומזות בברור על קדושתו של התאריך.  7 הוא ז', האות המסמלת את קדושת השבת, ומשמעותה של המילה 'זין' היא כידוע – 'נֶשֶק', ולכן הספרה  7 מייצגת כאן גם את משקלה הערכי של המסורת היהודית וגם את מלחמתו של עם ישראל על ארצו. זאת ועוד. 5, 6 ו- 7 מצטרפות לסכום  18 כלומר 'חי', שפירושו התחדשות פריחה ושגשוג על אפם ועל חמתם של הקמים עלינו להשמידנו."

"ומה עם ה-4?" שאלתי

"4 זה כסא הפוך, כל ילד יודע את זה. ומה אומר כסא? כסא פרושו – לשבת, להתיישב, להקים ישובים, וללמוד בישיבות. ולמה הוא הפוך? כדי להערים על המקטרגים, ג'ון קרי, זהבה גלאון, ונתניהו השמאלן."